מבוא: דגם הוראה זה מתבסס על שיטת הדיון הסוקרטית. בשיטה זו, הפילוסוף לא מביע עמדה משלו, אלא שואל שאלות שמובילות את בן השיח שלו להכרה חדשה. סוקרטס רואה את עצמו כמי שעוזר לחלץ את הידע הקיים אצל בן השיח. ידע כזה, טוען סוקרטס, אינו טעון למידה, אלא הוא קיים מגלגולים קודמים. תפקיד המורה הוא רק לעזור לתלמיד להיזכר בידע, כמו שמיילדת אינה בוראת את התינוק, אלא רק עוזרת להביא אותו לעולם.
הצגת הדגם: המטרה שלי כמרצה היא לסייע לסטודנט-ית במטלות כתיבה ומחקר. הכוונה לכתיבת עבודה משמעותית, שמגיעה מתוך תשוקה מחקרית שלו-ה ומניעה אותו-ה להתגבר על כל הקשיים הצפויים בדרך, תוך רצון ומוכנות להשקעה ולשכלול העבודה. לשם כך אני מאמצת את הנחת היסוד של סוקרטס שהידע נמצא אצל הסטודנט-ית. לא מדובר בידע עובדתי (למשל, כמה בתי ספר יש בפריפריה), אלא בידע של בעיות עקרוניות שיכולות לשמש בסיס למחקר. מתוך הנחת היסוד הזאת, אני יוצאת לדרך בגישה מאוד פתוחה.
לחצו על התמונה לצפייה בדגם בהרחבה
רפלקציה: הדגם מתאים לכל קורס שיש בו משימת כתיבה משמעותית. קורסי כתיבה אקדמית, קורסים סמינריוניים, סדנאות עבודות גמר ומפגשי הנחיה של תזה. מסגרות שונות מחייבות משך שונה של זמן. בעוד שבקורסי הכתיבה יספיקו כ-10 דקות למפגש, במסגרות מתקדמות יותר אפשר להסתפק במפגש קצר בתחילת הדרך ולהוסיף מפגשים ממושכים יותר (20-30 דקות) בהמשך. בדרך כלל המפגשים האלה מסתיימים בתחושה של התרוממות רוח לשני הצדדים: הסטודנטית לכדה בעזרתי את המחשבה החמקמקה ומבינה איך לתרגם אותה לעבודה אקדמית כתובה (לעיתים מדובר בתרגום של חוויה אישית מהזירה הפרטית לזירה המקצועית), ואני מרגישה שזכיתי ליטול חלק בתהליך למידה באופן מוחשי ביותר, בזכות ההבדל בין מצב הסטודנטית בתחילת המפגש לבין מצבה בסופו.
