"דרמה-דילמה" – כלי אומנותי-חינוכי לפתרון קונפליקטים, פיתוח אישי, חברתי ומקצועי

על הגשר כלים מגוונים אינטראקטיביים בעבודה קבוצתית

"דרמה (או תיאטרון-)דילמה" היא אחת מהשיטות בשדה התיאטרון הקהילתי.
השיטה מדגישה כשרים חברתיים כחברות, אמפטיה, פתיחות, עבודת צוות, הזדהות, חיזוק הביטחון העצמי, פיתוח רגישות חברתית. הייחודיות של "דרמה-דילמה" היא בעוצמה האינטראקטיבית שלה: היא מפעילה את קהל הצופים וקבוצת השחקנים בטיפול תיאטרלי וחוויתי בנושאים מגוונים (חברתיים, אישיים, אקטואליה וכו'). בתהליך זה הופכים המשתתפים והשחקנים לפעילים דרך הצגה דרמתית או דיון שהופך להשתתפות על הבמה במטרה לסייע לפיתוח שלמותו של הפרט כחלק אינטגרלי בחברה.

"דרמה-דילמה" –היא לא תרפיה, אלא שיטה לשיפור עצמי. להבדיל מכיוונה הפסיכולוגית הרפואית של הפסיכודרמה, בתיאטרון-דילמה מתנהלת העבודה בתור פגישה תיאטרלית ולא בתור מפגש בין הפציינט לבין הרופא.

במלאי מנחה הפגישה ישנו שילוב של שיטות פסיכולוגיות-תיאטרליות שמיעודות ל"פתיחותו" של אדם רגיל –בריא נפשית, אך מוטרד משורה שלמה של בעיות, דאגות וקונפליקטים שונים. משתתף ב"דרמה-דילמה" מנסה להוריד את הנטל הזה או לפחות להקל, לשפר את חייו, להשתחרר מסכסוכי החיים, לשפר אקלים וסביבו, להרגיש את עצמו שלם עם הזולת.
בתהליך הזה הוא מנצל את המשחק התיאטרלי בתור כלי. בשיטת "דרמה-דילמה" אין תפקיד למנהיג קבוע, את מקומו על הבמה תופס כל משתתף בסדנה. התפקיד עצמו נשאר, אך המבצעים מתחלפים, לעיתים פעמים רבות, וכל אחד לוקח על עצמו אחראיות על פתרון הקונפליקט והתפתחות העלילה המאולתרת. במילים אחרות, דרמה-דילמה שמה דגש לא בגיבור, אלא בבעיה, במצב. במרכז תמיד עומדת דילמה משותפת לכל הקבוצה.

בבית הספר "דרמה-דילמה" מסעיית לגיבוש עמדה, פיתוח חשיבה חברתית, אמפתייה וקבלת האחר, מעניקה ניסיון חוייתי וקוגניטיבי עשיר בפתרון קונפליקטים ותקשורת בין אישית, מעניקה לילדים ונוער גיבוי בזהותם, כלים לפיתוח איסטרתגיות וכישורי חיים מגוונים.

יתרונות השיטה
שיפור תקשורת בין אישית ובניית יחסי גומלין מתקדמים
חיזוק מיומנויות קשב, יכולת להקשיב לאחר גם אם דברים מנוגדים/שונים מדעתי
פיתוח חשיבה, כל פעם שנשמע יותר גישות ונימוקים בעד ונגד, נפתח את החשיבה בקורטית, פוזיטיבית, מוסרית.
הבהרה וליבון ערכים, סדרי עדיפויות, רצונות ותפיסות עולם של האחרים
הקניית כלי אומנותי-חינוכי חדש ואפקטיבי
העצמת המנהיגות והרכבת "תפריט ההתנהגות"
שיפור אקלים בקבוצה/צוות והרגשת שייכות
גישור בין תרבותי והקניית גישה רגישת תרבות
חיפוש פתרונות יצירתיים
פיתוח ביטחון עצמי, חשיבה יצירתית, כלים לביטוי עצמי אמפטי ואסרטיבי

מחקר פעולה ככלי פדגוגי להתמודדות עם תפיסות חלופיות

המתודה המתוארת משלבת מחקר פעולה* ככלי פדגוגי לאיתור תפיסות חלופיות, הכולל: זיהוי תפיסות חלופיות של לומדים, איתור מקורות מידע הקשורים בתפיסות החלופיות ומקורן, תכנון וביצוע התערבות להתמודדות בתפיסות החלופיות, הערכה מעצבת, בחינת תפיסות לאחר התערבות והערכה מסכמת.

*מחקר פעולה הוא גישה מתודולוגית המשלבת בין מחקר לעשייה, עורכים אותו אנשי מעשה כדי  לבחון באמצעותו את עבודתם, לשיפור הביצוע והתוצאות; מחקר הפעולה נובע מתחושת אי-נחת של החוקר והוא כולל תהליך התערבות מבוקר – זיהוי והגדרת אי הנחת, הגדרת תוכנית פעולה, הפעלתה, איסוף נתונים הבוחנים את יעילות הפעולה ביחס לערכים שהגדיר החוקר, וניתוח תוכן המתבסס על תצפיות, ראיון, תמלילי שיחות עם המשתתפים Ronen, 2019

לדוגמה, האיורים הבאים לקוחים מעבודת סמינריון המתארת תפיסות חלופיות של תלמידי כיתה ג' לפני התערבות ואחריה (כל הזכויות שמורות למבצע המחקר, פרטים חסויים).

ציור של כדור הארץ לפני התערבות

כדהא לפני התערבות

ציור של כדור הארץ לאחר התערבות

כדהא לאחר התערבות

למידע נוסף: Misconceptions in Science Education Help Me Understand

קריאת הרחבה:

Ronen, I.K. (2019). Action research as a methodology for professional development in leading an educational process. Studies in Educational Evaluation. https://doi.org/10.1016/j.stueduc.2019.100826

Ronen, I. (2017). Misconceptions in science education: Help me understand. Cambridge, UK: Cambridge Scholars Publishing (295 p.)

מוטיבציה פנימית ומעורבות בתהליך הלמידה

מעורבות תלמידים/סטודנטים עשויה להיות ברמות שונות כשותפות בבניית כלי המדידה והתרגול ושותפות בתכנון פעילוית וערבי שיא. לצורך כך יש לקיים שיח קבוע ומתמשך עם התלמידים/הסטודנטים. לעתים יש צורך בשינוי נרחב יותר במסגרת הקורס (ובעתיד כמורים בביה"ס) הקשור למשל לתרבות הקורס, דרכי ההערכה, תכניות הלימודים ועוד.

המושג מוטיבציה מתייחס לרצון להשקיע זמן ומאמץ בפעילות מסוימת, גם כשהדבר כרוך בקשיים, במחירים גבוהים ובאי-הצלחות. ניתן להעריך מוטיבציה באמצעות מידת הרצון להשקיע בפעילות רלוונטית ומידת תחושת האוטונומיה. המוטיבציה עשויה לנבוע ברמה הנמוכה ביותר מתחושה של כפייה (חייב להגיש עבודה) או ברמה הגבוהה ביותר השקעה מתוך תחושת הנאה ועניין. מבחינת החוויה הפנימית, מוטיבציה רגשית פנימית (הרמה הגבוהה ביותר) מלווה בתחושות של אוטונומיה, בחירה ומשמעות אישית. לכן, כאשר המטרה היא, למשל, עיבוד מעמיק של הנושא הנלמד, יש לפעול, בין היתר, לחיזוק תחושת המעורבות של הסטודנטים (בעתיד של תלמידי הכיתה).

מעורבות הסטודנטים צריכה לבוא לידי ביטוי בחיזוק הקשר, תחושת הבטחון, השייכות ותחושת המסוגלות כמו גם חיזוק תחושת האוטונומיה.

על-מנת לשמש דוגמה לסטודנטים, המורים לעתיד, המתודה עשויה לכלול, למשל:
1. מפגשים אישיים/קבוצתיים סטודנט-מרצה לעתים קרובות
2. מעורבות סטודנטים בתהליך ההערכה של עמיתים באמצעות מחוונים
3. מעורבות סטודנטים בתהליך הערכה של עצמם באמצעות מחוונים אישיים ורפלקציה
4. מעורבות סטודנטים בהכנת מבדקים כיתתיים, פעילויות תרגול והעשרה, ארועי שיא
5. מתן אפשרות בחירה לסטודנטים באיזה שיעור/קורס ללמוד
6. מתן זכות הצבעה איזו פעילות העשרה חוץ בית ספרית תשולב במסגרת הקורס
7. הערכה מעצבת ומסכמת תוך מתן משוב מקדם המתמקד ב"שימור/שיפור"
8. הערכה חלופית לאורך השנה (פרויקט חקר, יצירת סרטונים, כתיבת יומן אישי, כתיבת רפלקציה, יצירת מצגות…)
9. משימות מותאמות לסטודנטים לפי רמתם, תחומי העניין שלהם ו/או הכישורים שלהם (תפקידים שונים כאשר מפיקים סרטון, פרויקט חקר על פי נושא נבחר)
10. שיח מתמיד מטא-קוגניטיבי על הנעשה במהלך המפגשים מתוך רצון שהסטודנטים יטמיעו את המתודה במסגרתם עבודתם כמורים

אינטליגנציות מרובות כאמצעי להוראת תוכן

הצגת הדגם: דגם ההוראה נוצר במסגרת הקורס "מבוא לפסיכולוגיה". המטרות היו לאפשר לסטודנטים להתנסות בהוראה דרך האינטליגנציות המרובות שלהם ולזמן למידה שיתופית של התאוריה של פרויד בה המרצה משמשת כמנחה מלווה. הסטודנטים למדו יחידות מהתאוריה של פרויד בקבוצות קטנות ולימדו את אשר למדו בדרכי הוראה מגוונות התואמות את האינטליגנציות החזקות שלהם.

לחצו על התמונה כדי לראות את הדגם בהרחבה:

אינטילגנציות מרובות

רפלקציה: דגם ההוראה משלב למידה שיתופית ולמידת עמיתים, כאשר אני משמשת כמתווכת הוראה ולא כמעבירת "חומר". מהניסיון שלי דגם הוראה זה מפתח אצל הסטודנטיות/ים כישורים של חיפוש ידע, בניית לוח זמנים והצבת מטרות ללמידה, תכנון הוראה ולמידת צוות. חשוב מכך, מבחינתי, הדגם מאפשר לסטודנטיות/ים ללמד על-פי החוזקות שלהם וחושף את כולם למגוון רחב של אפשרויות הוראה בדרכים שונות ובמרחבי למידה שונים על-פי אינטליגנציות שונות.

פודקאסט כמטלת סיום ובניית מחוון והערכה שיתופיים

הצגת הדגם: דגם הוראה זה נוצר במסגרת הקורס "מעורבות חברתית" בו השתתפו סטודנטיות מהמחלקה לגיל הרך. כחלק מהרצון לייצר חוויה סטודנטיאלית אחרת במכללה החלטתי שמטלת הסיום בקורס לא תהייה מבחן או עבודה, אלא יצירה משותפת של פודקאסט חינוכי.

המטרה של הקורס הייתה לתת לסטודנטיות משקפיים תיאורטיות לפעילות המעשית שהן ביצעו במסגרת השתתפותן בפרויקטים למעורבות חברתית. משימת ניתוח סיטואציה/דילמה חברתית מפרויקט המעורבות תוך שימוש בשפה התיאורטית של הקורס עברה מפורמט של כתיבה לפורמט של הקלטה. לפורמט חדש זה צירפתי שני רכיבים נוספים של הערכה אחרת: בנייה משותפת של מחוון להערכת הפודקאסט והערכת עמיתים.

לחצו על התמונה כדי לקבל פירוט על הדגם:

פודקאסט

רפלקציה: התהליך היה פוקח עיניים ומשמעותי מאוד- גם עבורי וגם עבור הסטודנטים. יש כאן הזדמנות לשלב מרכיבים רבים של פדגוגיה חדשנית, למידה פעילה, הערכת עמיתים ועוד.

למידת חקר פעילה ככלי להעלאת מעורבות תלמידים

תחילה מתבצע תהליך חניכה אשר במהלכו מוצג הנושא הכללי ומתבצע תיאום ציפיות לגבי הגשה והצגה של החקר, צמתי הערכה וכיצד בנוי המשוב הכולל גם הערכת עמיתים (rubrics). בשלב הבא, התלמידים מתחלקים לקבוצות (עדיפות לחלוקה על ידי המורה) ובוחרים באישור המורה לחקור ממד מסויים הקשור לנושא. כל תלמיד בקבוצה מבצע חלק מסויים אשר בתחום אחריותו. בכל קבוצה יש תלמיד האחראי לוודא ביצוע ומעקב. התלמידים מבצעים את עבודת החקר במהלך השיעורים (אפשר להגדיר משימות מסויימות לביצוע בבית). המורה מנחה את התלמידים ומלווה את תהליך החקר של התלמידים. עם סיום החקר, יש לתת מקום לפומביות (תערוכת מייצגים, ספר מחקרים, תלמידים מספרים) ולרפלקציה כתובה.

למידת החקר היא דרך למידה משמעותית המקדמת הבנה ומעודדת סקרנות, דיוק, שאילת שאלות, שיתוף פעולה, לקיחת אחריות ומעורבות בתהליך הלמידה. למידת החקר מציבה אתגרים למורה ולתלמידים. בדרך זו למורה תפקיד חשוב, אך שונה ממקומו המסורתי.
למידת חקר עשויה להתמקד בלמידה מבוססת בעיה, למידה מבוססת פרויקטים, למידה מבוססת תוצר, קהילות חשיבה ועוד. תהליך החקר כולל כמה מרכיבים הכרחיים: הכרת הרקע ובחירת נושא, שאילת שאלת חקר, העלאת השערות, המחקר, עיבוד ממצאים, הסקת מסקנות, הצגת תוצר. המורה מנחה ומלווה את התלמידים בתהליך החקר. לכן עליו לאפשר מרחב מחייה, גמישות, מרחב אישי, לעזור לבחור בכלים הנכונים להתקדמות והתפתחות, להמצא ברקע, לנתב ולכוון לקראת המטרה. הכרת הרקע ובחירת הנושא- בשלב זה מתבצעת הקנייה של המורה. מלבד רקע בנושא, המורה מציג כלים לבחירה בין נושאים מעניינים/אפשריים, מגוון דרכים לאיסוף מידע, מיזוג מידע ממקורות שונים וקביעת קריטריונים לבחירה. בשלב זה, כדאי להשתמש במארגן מידע גרפי המסייע בהבנה של הנושא/המושגים. שאילת שאלת החקר- שאלת החקר ממקדת את החקירה ומשפיעה על ההיקף. 

תוצאות החקר מהוות תשובה לשאלת החקר. בשלב זה המורה מקנה מיומנות של שאילת שאלות ומתמקדת בשאלת החקר. המורה מנחה את התלמידים בבחירת שאלת חקר בהיקף מתאים לעבודת החקר שלהם. העלאת השערות- מרכיב זה מסייע למקד את החקר בתשובה אפשרית אחת וגם יכול להשפיע על בחירת כלי המחקר. לעתים חסרה המודעות להשערות המנחות את החקר. לכן, יש לבצע שיקול דעת האם להתעכב על מרכיב זה או לא. בשלב זה, המורה מקנה משמעות למושג השערה ומציג דוגמאות לתלמידים. המחקר- המורה מקנה לתלמידים דרכים ומיומנויות לביצוע החקר, מושגים הקשורים לנושא (משתנה תלוי ומשתנה בלתי תלוי).

המורה עוקב אחר תהליך החקר של התלמידים, מנחה, מייעץ ומלווה את התלמידים. על המורה גם לסייע בהפיכת הכיתה למשאב העשוי לסייע לקבוצות החוקרות. בעת תהליך החקר, התלמידים נחשפים לכלי כמפות החשיבה העשוי לסייע להם. עיבוד ממצאים- מרכיב זה משמש לארגון הממצאים השונים, לקבלת תמונה כללית של הממצאים ביחס לשאלת המחקר, לקשר בין שאלת החקר לבין המסקנות. מרכיב זה מאפשר הצגה ברורה של הממצאים גם למי שלא היה מעורב במחקר עצמו ואולי לא מכיר את הדברים מקרוב (תלמידים אחרים בכיתה, למשל). בכיתה, המורה מקנה מושגים כעובדות, נתונים, עמדות, מחקר איכותני ומחקר כמותני, מהימנות ומציג שיטות עיבוד ממצאים כסטטיסטיקה וניתוח ראיונות. הסקת מסקנות- מרכיב זה מאפשר לתת תשובה לשאלת החקר, לבצע הכללה, לגבש תובנות ואולי גם לעורר עניין לגבי חקר נוסף. על המורה לחדד את ההבדל בין תוצאות ומסקנות ולשוחח בכיתה לגבי ממצאים ומסקנות הנוגדים את ההשערות הראשוניות. הצגת התוצר- מאפשרת לחלוק עם אחרים, לחגוג את הממצאים (סיפוק מהעשייה) ומזמנת ביקורת בונה על התהליך ועל התוצאות. מרכיב זה מאפשר לקיחת אחריות על העשייה. על המורה להציג אפשרויות להצגת התוצרים וכלים להערכת עמיתים ולהקנות מיומנויות הצגה. כמו-כן על המורה להציג קריטריונים להערכת תצוגת התוצרים (ניתן לבנות אותם יחד עם התלמידים). בשלב זה, מומלץ להשתמש בשגרות חשיבה כ"נהגתי לחשוב ש.. וכעת אני חושב ש…".

בעת החקר אפשר להשתמש בכלים כששת כובעי החשיבה.

ג'יקסו בין מסכים

צילום: יוני מלכא

חלק א' למידה בקבוצות מומחים: למידה שיתופית סביב מסכים המחוברים למחשבים.
הכוונת הלמידה מהמודל: פסקת הנחיה שכוללת קישורים מנחים לפעילות: הכרות עם מידע, עיבודו והכנתו להוראת עמיתים – הכנת שקופית של מפת מושגים על הנושא הנלמד (bubble.us).

שלב ב' הוראת עמיתים ולמידה שיתופית בקבוצות המפתח: המסכים מרכזים את למידת העמיתים על ידי שקופית של מפת מושגים, ואת היישום של הלמידה השיתופית: הוראת הנושא של נציגי קבוצות המומחים בעזרת שקופית של מפת המושגים. למידה משותפת על ידי יצירת טבלה מסכמת בין המידע שהתקבל בקבוצות המומחים.

השימוש בכלים הדיגיטליים ובמתודות של למידה שיתופית חילחלו לעבודות הסטדנטים ולשיעוריהם בבתי הספר במהלך ההתנסות.

מרצה יוצר: אילת טוקר + סיגל בן-עמרם

משחקי קופסא לימודיים

חלק א': דיון בחשיבות המשחק בתרבות האנושית, שימושיו בתרבות ובמרחבי הלמידה. התנסות במשחק לימודי לדוגמא.
חלק ב': הדרכה בנושא עיצוב משחקים ופרקטיקות של עיצוב הכרות ולמידה של כלי העיצוב הדיגיטליים.
חלק ג': בנייה רעיונית של המשחק, והפקתו.
חלק ד': שיעור שיא: בחינת התוצרים על ידי הפעלתם בכיתה

השימוש במתודת המישחוק חילחל באופן אותנטי לשיעורי הסטודנטים בהתנסות.

מרצה יוצר: אילת טוקר + מריים שפירא

פדגוגיה מתבוננת

תוכנית הלימודים הבית-ספרית מושתתת על הפניית מבט כלפי חוץ ונוטעת בתלמידים ובמורים את ההבנה שהמשמעות נמצאת מחוצה להם, ואולם הפדגוגיה המתבוננת תופסת את העולם הפנימי, את הכמיהה ואת הדמיון כליבת החינוך. בעשור האחרון שילוב פדגוגיות התבוננות מתפתח בארה"ב, באירופה ואף בישראל: דיון בשאלות העמוקות של החיים, כתיבת יומן אישי, מדיטציה, מיינדפולנס, יוגה, טאי-צ'י ועוד (ארגז, 2018).

במה נבדלת הוראת ספרות במכללה לחינוך ובבית הספר, מהוראת ספרות באקדמיה? לטענתי, הוראת הספרות במכללה ובבית הספר אינה ״אקדמיה לעניים״ המנסה לשכפל את המודל האקדמי. היא מציעה זיקות חדשות בין תורת הספרות לבין תורת החינוך, ומפגש בין הספרות לבין עולם הילדות והנעורים. הכשרת מורים לספרות במכללה לחינוך באמצעות התבוננות רואה את משימתה של המורה לא רק כהנחלת ידע ומיומנויות, אלא גם כהמצאה, משחק וגילוי, יצירת מרחב של השתהות, התנסות, תהייה וחוויה.

התבוננות היא דרך ידיעה שמשלימה את הידיעה הרציונלית והחושית; מטרתה לפתח ערות, ריכוז ותובנה. זו מתאפשרת דרך שהות שקטה, מודעות לנשימה ולגוף, בהייה, הקשבה עמוקה, ועוד. פדגוגיה מתבוננת משלבת בתוך הלימוד האקדמי תיאוריות ופרקטיקות של התבוננות, מדיטציה והקשבה, מתוך מטרה להפוך את הלימודים הדיסציפלינאריים לאישיים ועמוקים יותר. בתפיסה זו, חוויית הלמידה אינה נערכת רק במישור האנליטי-קוגניטיבי, אלא מתבססת גם במישורים החושי-גופני והתודעתי-רוחני. האדם נתפס כמכלול, וקשב מיוחד מופנה לעולמותיהם הפנימיים של המשתתפים בתהליך הלימוד, כמו גם ליחסים ביניהם, כקהילת לומדים שאינה ארעית וסתמית אלא כזו שנוצרים בין שותפיה זיקות ושיח משמעותי.

יש קשר עמוק בין ספרות לבין התבוננות. המשורר והסופר הם מומחים בהתבוננות. וגם התלמיד נדרש לפתח קשב מיוחד שיאפשר לו התבוננות בשלושה ממדים: התבוננות בעולם ובטקסט הנלמד; התבוננות בעצמי, בתחושות הגוף והנפש המתעוררות בתהליך הלמידה; והתבוננות בזולת, נוכחותם, תנועותיהם ודבריהם של המשתתפים האחרים בתהליך הלימוד.

הוראה מתבוננת של ספרות מעוררת הזרה כלפי המובן מאליו ומחלצת את היצירה ממעמדו הממילאי, מפתחת את המימד הרפלקטיבי וקושרת בין קריאה לבין כתיבה, בין קליטה לבין יצירה, עושה שימוש בידע אישי וקבוצתי ולא רק בידע אקדמי, חושפת את שורשי תהליך היצירה; משלבת גוף ונשימה, קושרת בין שירה לבין דיבור, עושה שימוש במשאבים חושיים ותודעתיים ולא רק במשאבים קוגניטיביים; מפתחת לומד פעיל, קשוב, מתבונן ומעורב.

כאן יוצגו עקרונות ודוגמאות לתרגילים של התבוננות בכיתה, עבור מורות המעוניינות להתנסות בהוראה מתבוננת של ספרות.

דילוג לתוכן