"דרמה-דילמה" – כלי אומנותי-חינוכי לפתרון קונפליקטים, פיתוח אישי, חברתי ומקצועי

על הגשר כלים מגוונים אינטראקטיביים בעבודה קבוצתית

"דרמה (או תיאטרון-)דילמה" היא אחת מהשיטות בשדה התיאטרון הקהילתי.
השיטה מדגישה כשרים חברתיים כחברות, אמפטיה, פתיחות, עבודת צוות, הזדהות, חיזוק הביטחון העצמי, פיתוח רגישות חברתית. הייחודיות של "דרמה-דילמה" היא בעוצמה האינטראקטיבית שלה: היא מפעילה את קהל הצופים וקבוצת השחקנים בטיפול תיאטרלי וחוויתי בנושאים מגוונים (חברתיים, אישיים, אקטואליה וכו'). בתהליך זה הופכים המשתתפים והשחקנים לפעילים דרך הצגה דרמתית או דיון שהופך להשתתפות על הבמה במטרה לסייע לפיתוח שלמותו של הפרט כחלק אינטגרלי בחברה.

"דרמה-דילמה" –היא לא תרפיה, אלא שיטה לשיפור עצמי. להבדיל מכיוונה הפסיכולוגית הרפואית של הפסיכודרמה, בתיאטרון-דילמה מתנהלת העבודה בתור פגישה תיאטרלית ולא בתור מפגש בין הפציינט לבין הרופא.

במלאי מנחה הפגישה ישנו שילוב של שיטות פסיכולוגיות-תיאטרליות שמיעודות ל"פתיחותו" של אדם רגיל –בריא נפשית, אך מוטרד משורה שלמה של בעיות, דאגות וקונפליקטים שונים. משתתף ב"דרמה-דילמה" מנסה להוריד את הנטל הזה או לפחות להקל, לשפר את חייו, להשתחרר מסכסוכי החיים, לשפר אקלים וסביבו, להרגיש את עצמו שלם עם הזולת.
בתהליך הזה הוא מנצל את המשחק התיאטרלי בתור כלי. בשיטת "דרמה-דילמה" אין תפקיד למנהיג קבוע, את מקומו על הבמה תופס כל משתתף בסדנה. התפקיד עצמו נשאר, אך המבצעים מתחלפים, לעיתים פעמים רבות, וכל אחד לוקח על עצמו אחראיות על פתרון הקונפליקט והתפתחות העלילה המאולתרת. במילים אחרות, דרמה-דילמה שמה דגש לא בגיבור, אלא בבעיה, במצב. במרכז תמיד עומדת דילמה משותפת לכל הקבוצה.

בבית הספר "דרמה-דילמה" מסעיית לגיבוש עמדה, פיתוח חשיבה חברתית, אמפתייה וקבלת האחר, מעניקה ניסיון חוייתי וקוגניטיבי עשיר בפתרון קונפליקטים ותקשורת בין אישית, מעניקה לילדים ונוער גיבוי בזהותם, כלים לפיתוח איסטרתגיות וכישורי חיים מגוונים.

יתרונות השיטה
שיפור תקשורת בין אישית ובניית יחסי גומלין מתקדמים
חיזוק מיומנויות קשב, יכולת להקשיב לאחר גם אם דברים מנוגדים/שונים מדעתי
פיתוח חשיבה, כל פעם שנשמע יותר גישות ונימוקים בעד ונגד, נפתח את החשיבה בקורטית, פוזיטיבית, מוסרית.
הבהרה וליבון ערכים, סדרי עדיפויות, רצונות ותפיסות עולם של האחרים
הקניית כלי אומנותי-חינוכי חדש ואפקטיבי
העצמת המנהיגות והרכבת "תפריט ההתנהגות"
שיפור אקלים בקבוצה/צוות והרגשת שייכות
גישור בין תרבותי והקניית גישה רגישת תרבות
חיפוש פתרונות יצירתיים
פיתוח ביטחון עצמי, חשיבה יצירתית, כלים לביטוי עצמי אמפטי ואסרטיבי

מודל הכיתה ההפוכה – סטודנטים לומדים, מלמדים ומיישמים

כיתה הפוכה - סטודנטים לומדים, מלמדים ומיישמים

מבוא: מודל הכיתה ההפוכה הופך את היוצרות מבחינת ההתנהלות בכיתה. במקום להאזין להקנייה של המורה בכיתה ולתרגל את החומר הנלמד בבית. במודל הכיתה ההפוכה, הסטודנטים לומדים את הנושא באופן עצמאי בבית, ובשיעור מקיימים דיון, מתרגלים ומיישמים את החומר הנלמד.

 הצגת הדגם: במסגרת התואר לניהול עסקי חברתי אני מלמד את הקורס "ניתוח דוחות כספיים". הבחירה ללמד במודל של הכיתה ההפוכה נבעה מהתמודדות עם מספר אתגרים, ביניהם הגברת נוכחות הסטודנטים בשיעורים, העלאת מעורבותם ועידוד ללקיחת אחריות אישית על תהליך הלמידה. כמו-כן, רציתי שמקומי כמרצה יבוא לידי ביטוי באופן מיטבי יותר, כמי שמסייע לסטודנטים להתמודד עם יישום, הטמעה והפנמה של הנושאים הנלמדים בקורס.

לחצו על התמונה כדי לראות את הדגם בהרחבה

מודל הכיתה ההפוכה

רפלקציה: הקורס עבד טוב יותר הן עבורי והן עבור הסטודנטים. הבניית הידע במהלך הקורס נעשתה באופן הדרגתי. הסטודנטים הפגינו אחריות על תהליך הלמידה ואף חוו רמת אתגר גבוהה יותר במהלך הלמידה, כיוון שהדגש בקורס הופנה בעיקר ליישום החומר.

מחקר פעולה ככלי פדגוגי להתמודדות עם תפיסות חלופיות

המתודה המתוארת משלבת מחקר פעולה* ככלי פדגוגי לאיתור תפיסות חלופיות, הכולל: זיהוי תפיסות חלופיות של לומדים, איתור מקורות מידע הקשורים בתפיסות החלופיות ומקורן, תכנון וביצוע התערבות להתמודדות בתפיסות החלופיות, הערכה מעצבת, בחינת תפיסות לאחר התערבות והערכה מסכמת.

*מחקר פעולה הוא גישה מתודולוגית המשלבת בין מחקר לעשייה, עורכים אותו אנשי מעשה כדי  לבחון באמצעותו את עבודתם, לשיפור הביצוע והתוצאות; מחקר הפעולה נובע מתחושת אי-נחת של החוקר והוא כולל תהליך התערבות מבוקר – זיהוי והגדרת אי הנחת, הגדרת תוכנית פעולה, הפעלתה, איסוף נתונים הבוחנים את יעילות הפעולה ביחס לערכים שהגדיר החוקר, וניתוח תוכן המתבסס על תצפיות, ראיון, תמלילי שיחות עם המשתתפים Ronen, 2019

לדוגמה, האיורים הבאים לקוחים מעבודת סמינריון המתארת תפיסות חלופיות של תלמידי כיתה ג' לפני התערבות ואחריה (כל הזכויות שמורות למבצע המחקר, פרטים חסויים).

ציור של כדור הארץ לפני התערבות

כדהא לפני התערבות

ציור של כדור הארץ לאחר התערבות

כדהא לאחר התערבות

למידע נוסף: Misconceptions in Science Education Help Me Understand

קריאת הרחבה:

Ronen, I.K. (2019). Action research as a methodology for professional development in leading an educational process. Studies in Educational Evaluation. https://doi.org/10.1016/j.stueduc.2019.100826

Ronen, I. (2017). Misconceptions in science education: Help me understand. Cambridge, UK: Cambridge Scholars Publishing (295 p.)

מודלינג והתנסות בתרבות של קהילת למידה ברוח הערכה לשם למידה (הל"ל)

יצירת נורמות עבודה של קהילת למידה (Community of practice) לפי מהלכי הערכה לשם למידה – הל"ל (Assessment for learning):מתכננים, אוספים ראיות, מיישמים, מתבוננים, מפרשים ומשפרים מתוך חשיבה על קידום הלמידה (נקודות חוזקה, נקודות לחיזוק והצעות לשיפור).

התפיסה המנחה: חיבור בין התיאוריה והפרקטיקה – המורה כמוביל קהילה לומדת, חוקרת ומעריכה המקדמת גם את הידע הקולקטיבי של הקהילה וגם את הידע של כל חבר קהילה באופן אישי.

להרחבה:
בירנבוים, מ'. (2018). מחקר ויישום בהערכה לשם למידה (הל"ל) של תלמידים ומורים בישראל. תל אביב: מכון מופ"ת.
Wenger, E., 1998. Communities of Practice: Learning, Meaning, and Identity. Cambridge: Cambridge University Press.

לדוגמה: מיני רפרט
צוותי עבודה מציגים חקר מקרה בהקשר הבית ספרי. ההצגה כוללת גם הפעלה רלוונטית ויצירתית ברוח של תרבות של קהילת למידה והערכה לשם למידה (הל"ל) . בהפעלה זו הסטודנטים מתנסים גם כמובילי הקהילה וגם כחברי הקהילה, כבעלי תפקיד – בהקשר הבית ספרי כמו, חברי צוות מקצועי, רכזי מקצוע, מפקחים, חברי הנהלה או אחר. כל צוות מציג נתונים מתוך מבחנים רחבי היקף ומזמן לחברי הקהילה לבחון אותם באופן משותף לפי מהלכי הל"ל. זאת, במטרה להתפתח מבחינה מקצועית ולשפר את מומחיותם ואת הישגי התלמידים. כל התהליך מתועד ומועלה לתיקייה שיתופית באתר הקהילה, כחלק מקידום הידע הקולקטיבי של הקהילה. דרך זו הינה דוגמה אחת לדרך באמצעותה אנו בונים מנגנוני למידה קבועים ושיטתיים בקהילה שלנו. מנגנונים אלה מזמנים לכולנו לבחון ולדון בידע שלנו, להפיק לקחים, ולעודד מעורבות צוות והבניה מקצועית של הפרקטיקה שלנו, כמורים וכרכזי הערכה. זהו הערך המוסף הגנרי של מתודה זו ויכולתה להיות מותאמת לכל תחום דעת.

להלן ראיות לערך המוסף של הדגם עבור הלומד
הקול האישי של הסטודנט – התבוננות רפלקטיבית על דרך הלמידה של קהילת למידה ברוח של הל"ל – מאת נאוה לסק, בוגרת התכנית לתואר שני בהערכה בחינוך, בסמינר הקיבוצים, סגנית מנהל ורכזת פדגוגית:
"קהילה אינה עניין של "להיות שם" או "להיות רחוק משם", אלא להיות "בדרך לשם".[1] משפט זה מייצג את דרך הלמידה בקורס, כפי שאני חוויתי אותה; להיות חברה בקהילת למידה זהו תהליך מתמיד של תכנון, יישום, התבוננות ושיפור, מתוך חשיבה על קידום הלמידה. המילה "קהילה" קיבלה בקורס זה עומק ומשמעות…מאוד אהבתי בקורס שדרך הלמידה הדגימה הלכה למעשה את מה שאמורה הייתה ללמד – …..למדנו על תרבות הלמידה ברוח הל"ל וזו הייתה הדרישה מאתנו בקורס – את מיני הרפרט שהצגנו נדרשנו להציג כחקר מקרה על סמך מבחן רחב היקף מסוים, ברוח תרבות הל"ל וממקום של רכז הערכה בית ספרי… הרפרטים של הקבוצות האחרות אפשרו לי להיכנס לעולמות מוכרים פחות וללמוד מהם דרכים נוספות להצגת ממצאים, לניתוחם ולהסקת מסקנות, מה שמשמעותי לגבי מאוד בתפקידי כסגנית מנהלת בבית הספר, הממלאת תפקיד של רכזת פדגוגית מומחית בתחום ההערכה. במהלך הקורס ובעיקר בהצגת הרפרטים של הקבוצות האחרות למדתי על עצמי שאני אוהבת ללמוד ושחשוב לי להיחשף לתחומים שאינם בהכרח בתחום הדעת שלי או בשכבת הגיל בה אני מלמדת, אלו מרחיבים את הידע ואת הראייה הרחבה על בית הספר שלי ועל מערכת החינוך כולה. בנוסף, הדרכים המגוונות של הקבוצות השונות תרמו ליצירתיות שלי – שזהו חלק פחות מפותח אצלי, למדתי כיצד ניתן להציג מידע בדרכים מעניינות ומגוונות. הניסיון בקורס הבהיר לי שלהיות חלק מקהילה זה מלהיב יותר: זה לשתף, לחקור ולפתח יחד רעיונות וכלים להערכה בדרך יעילה יותר. אין לי ספק שבתפקידי בבית הספר אשתמש במידע הרב שקיבלתי בקורס הן בנושא של מבחנים רחבי היקף והן בדרך העבודה של יישום הל"ל דרך קהילת למידה, מה שיתרום לחוויית העבודה של המורים ולהעצמתם וכפועל יוצא מכך ישביח את תהליכי ההוראה-למידה-הערכה בבית הספר".


[1] לפסטיין, א' (1999). על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "קהילה". חינוך החשיבה, 18, 32-54. ירושלים: מכון ברנקו וייס.

מוטיבציה פנימית ומעורבות בתהליך הלמידה

מעורבות תלמידים/סטודנטים עשויה להיות ברמות שונות כשותפות בבניית כלי המדידה והתרגול ושותפות בתכנון פעילוית וערבי שיא. לצורך כך יש לקיים שיח קבוע ומתמשך עם התלמידים/הסטודנטים. לעתים יש צורך בשינוי נרחב יותר במסגרת הקורס (ובעתיד כמורים בביה"ס) הקשור למשל לתרבות הקורס, דרכי ההערכה, תכניות הלימודים ועוד.

המושג מוטיבציה מתייחס לרצון להשקיע זמן ומאמץ בפעילות מסוימת, גם כשהדבר כרוך בקשיים, במחירים גבוהים ובאי-הצלחות. ניתן להעריך מוטיבציה באמצעות מידת הרצון להשקיע בפעילות רלוונטית ומידת תחושת האוטונומיה. המוטיבציה עשויה לנבוע ברמה הנמוכה ביותר מתחושה של כפייה (חייב להגיש עבודה) או ברמה הגבוהה ביותר השקעה מתוך תחושת הנאה ועניין. מבחינת החוויה הפנימית, מוטיבציה רגשית פנימית (הרמה הגבוהה ביותר) מלווה בתחושות של אוטונומיה, בחירה ומשמעות אישית. לכן, כאשר המטרה היא, למשל, עיבוד מעמיק של הנושא הנלמד, יש לפעול, בין היתר, לחיזוק תחושת המעורבות של הסטודנטים (בעתיד של תלמידי הכיתה).

מעורבות הסטודנטים צריכה לבוא לידי ביטוי בחיזוק הקשר, תחושת הבטחון, השייכות ותחושת המסוגלות כמו גם חיזוק תחושת האוטונומיה.

על-מנת לשמש דוגמה לסטודנטים, המורים לעתיד, המתודה עשויה לכלול, למשל:
1. מפגשים אישיים/קבוצתיים סטודנט-מרצה לעתים קרובות
2. מעורבות סטודנטים בתהליך ההערכה של עמיתים באמצעות מחוונים
3. מעורבות סטודנטים בתהליך הערכה של עצמם באמצעות מחוונים אישיים ורפלקציה
4. מעורבות סטודנטים בהכנת מבדקים כיתתיים, פעילויות תרגול והעשרה, ארועי שיא
5. מתן אפשרות בחירה לסטודנטים באיזה שיעור/קורס ללמוד
6. מתן זכות הצבעה איזו פעילות העשרה חוץ בית ספרית תשולב במסגרת הקורס
7. הערכה מעצבת ומסכמת תוך מתן משוב מקדם המתמקד ב"שימור/שיפור"
8. הערכה חלופית לאורך השנה (פרויקט חקר, יצירת סרטונים, כתיבת יומן אישי, כתיבת רפלקציה, יצירת מצגות…)
9. משימות מותאמות לסטודנטים לפי רמתם, תחומי העניין שלהם ו/או הכישורים שלהם (תפקידים שונים כאשר מפיקים סרטון, פרויקט חקר על פי נושא נבחר)
10. שיח מתמיד מטא-קוגניטיבי על הנעשה במהלך המפגשים מתוך רצון שהסטודנטים יטמיעו את המתודה במסגרתם עבודתם כמורים

אינטליגנציות מרובות כאמצעי להוראת תוכן

הצגת הדגם: דגם ההוראה נוצר במסגרת הקורס "מבוא לפסיכולוגיה". המטרות היו לאפשר לסטודנטים להתנסות בהוראה דרך האינטליגנציות המרובות שלהם ולזמן למידה שיתופית של התאוריה של פרויד בה המרצה משמשת כמנחה מלווה. הסטודנטים למדו יחידות מהתאוריה של פרויד בקבוצות קטנות ולימדו את אשר למדו בדרכי הוראה מגוונות התואמות את האינטליגנציות החזקות שלהם.

לחצו על התמונה כדי לראות את הדגם בהרחבה:

אינטילגנציות מרובות

רפלקציה: דגם ההוראה משלב למידה שיתופית ולמידת עמיתים, כאשר אני משמשת כמתווכת הוראה ולא כמעבירת "חומר". מהניסיון שלי דגם הוראה זה מפתח אצל הסטודנטיות/ים כישורים של חיפוש ידע, בניית לוח זמנים והצבת מטרות ללמידה, תכנון הוראה ולמידת צוות. חשוב מכך, מבחינתי, הדגם מאפשר לסטודנטיות/ים ללמד על-פי החוזקות שלהם וחושף את כולם למגוון רחב של אפשרויות הוראה בדרכים שונות ובמרחבי למידה שונים על-פי אינטליגנציות שונות.

פדגוגיה מתבוננת

תוכנית הלימודים הבית-ספרית מושתתת על הפניית מבט כלפי חוץ ונוטעת בתלמידים ובמורים את ההבנה שהמשמעות נמצאת מחוצה להם, ואולם הפדגוגיה המתבוננת תופסת את העולם הפנימי, את הכמיהה ואת הדמיון כליבת החינוך. בעשור האחרון שילוב פדגוגיות התבוננות מתפתח בארה"ב, באירופה ואף בישראל: דיון בשאלות העמוקות של החיים, כתיבת יומן אישי, מדיטציה, מיינדפולנס, יוגה, טאי-צ'י ועוד (ארגז, 2018).

במה נבדלת הוראת ספרות במכללה לחינוך ובבית הספר, מהוראת ספרות באקדמיה? לטענתי, הוראת הספרות במכללה ובבית הספר אינה ״אקדמיה לעניים״ המנסה לשכפל את המודל האקדמי. היא מציעה זיקות חדשות בין תורת הספרות לבין תורת החינוך, ומפגש בין הספרות לבין עולם הילדות והנעורים. הכשרת מורים לספרות במכללה לחינוך באמצעות התבוננות רואה את משימתה של המורה לא רק כהנחלת ידע ומיומנויות, אלא גם כהמצאה, משחק וגילוי, יצירת מרחב של השתהות, התנסות, תהייה וחוויה.

התבוננות היא דרך ידיעה שמשלימה את הידיעה הרציונלית והחושית; מטרתה לפתח ערות, ריכוז ותובנה. זו מתאפשרת דרך שהות שקטה, מודעות לנשימה ולגוף, בהייה, הקשבה עמוקה, ועוד. פדגוגיה מתבוננת משלבת בתוך הלימוד האקדמי תיאוריות ופרקטיקות של התבוננות, מדיטציה והקשבה, מתוך מטרה להפוך את הלימודים הדיסציפלינאריים לאישיים ועמוקים יותר. בתפיסה זו, חוויית הלמידה אינה נערכת רק במישור האנליטי-קוגניטיבי, אלא מתבססת גם במישורים החושי-גופני והתודעתי-רוחני. האדם נתפס כמכלול, וקשב מיוחד מופנה לעולמותיהם הפנימיים של המשתתפים בתהליך הלימוד, כמו גם ליחסים ביניהם, כקהילת לומדים שאינה ארעית וסתמית אלא כזו שנוצרים בין שותפיה זיקות ושיח משמעותי.

יש קשר עמוק בין ספרות לבין התבוננות. המשורר והסופר הם מומחים בהתבוננות. וגם התלמיד נדרש לפתח קשב מיוחד שיאפשר לו התבוננות בשלושה ממדים: התבוננות בעולם ובטקסט הנלמד; התבוננות בעצמי, בתחושות הגוף והנפש המתעוררות בתהליך הלמידה; והתבוננות בזולת, נוכחותם, תנועותיהם ודבריהם של המשתתפים האחרים בתהליך הלימוד.

הוראה מתבוננת של ספרות מעוררת הזרה כלפי המובן מאליו ומחלצת את היצירה ממעמדו הממילאי, מפתחת את המימד הרפלקטיבי וקושרת בין קריאה לבין כתיבה, בין קליטה לבין יצירה, עושה שימוש בידע אישי וקבוצתי ולא רק בידע אקדמי, חושפת את שורשי תהליך היצירה; משלבת גוף ונשימה, קושרת בין שירה לבין דיבור, עושה שימוש במשאבים חושיים ותודעתיים ולא רק במשאבים קוגניטיביים; מפתחת לומד פעיל, קשוב, מתבונן ומעורב.

כאן יוצגו עקרונות ודוגמאות לתרגילים של התבוננות בכיתה, עבור מורות המעוניינות להתנסות בהוראה מתבוננת של ספרות.

דילוג לתוכן