בעזרת שני מקרנים יוצרים כיתה עם שני מוקדים: במוקד אחד מוקרן הטקסט שקוראים, ובמוקד אחר מוקרנים דימויים רלוונטיים. הכיתה מתחלקת כך שבכל שבוע אחראי תלמיד אחר על איסוף הדימויים והקרנתם: בזמן שאנחנו מדברים על נושא זה או אחר, התלמיד אחראי להקרין דימויים רלוונטיים לדיון. זה עובד מצויין, הופך את הכיתה למקום מרובה התרחשות, ומאפשר לסטודנטים להיות פעילים יותר ואפילו ממש שותפים. זה עובד טוב בשיעורים הקשורים, איכשהו, לחזותי: קרי, באמנויות ובמדעים.
1. מזמינים עוד מקרן מהתמיכה הטכנית, ועוד לפטופ. זה לא תהליך מאוד מורכב: הם באים ועוזרים בזה.
2. מסדרים את המקרן השני, כך שהוא יקרין על קיר אחר בחדר. לכל כיתה יש את המבנה האדריכלי שלה, ויש לעבוד בהתאם. זה עבד לי הכי טוב בכיתה מאורכת (56), כך שהמקרנים הקרינו ממש בשני הקצוות: הקרנה על הקיר הצפוני והקרנה על הקיר הדרומי. ניסיתי גם הקרנות סמוכות יותר זו לזו.
3. כחלק ממטלות הקורס, מודיעים לסטודנטים כך: “התלמידים אחראים על הצד החזותי של הקורס. בכל שבוע יקראו כמה תלמידים את חומר הקריאה מבעוד מועד, ויכינו מצגת או אסופת דימויים (או סרטונים) לפי התופעות הנידונות. אם דנים במחושי החילזון – הביאו מחושי חילזון; אם דנים בקימור עץ ברוח – הביאו עץ שהתקמר ברוח. וכן הלאה. דמיינו את עצמכם כדיג’יי של דימויים, מה שפעם היה ניסיון לקרוא לו VJ.” וריאציה בקורס קולנוע: “פעמיים בסמסטר תתבקש כל סטודנטית לקרוא את הפרק שנקרא בכיתה מבעוד מועד, ולחפש בסרט שהוקצה לה דוגמאות לנושא הנידון. כך למשל, אם מדובר על עריכה צולבת, תחפש התלמידה מקרה של עריכה צולבת בסרט שהוגרל-לה. כך הסטודנטיות יהיו אחראיות על הצד החזותי של הקורס, ותלוונה את המרצה בהקרנות במהלך השיעורים. שימו לב שזה חשוב: ההקרנות אינן החסה של הקורס אלא הפחמימה (או החלבון), והצלחתו תלויה במידת ההשקעה שלכן במציאת קטעים חביבים להקרנה.” מודיעים לתלמידים שהם יכולים, ומצופים, להיות יצירתיים בעניין הזה. אם יש תכנים חזותיים שהכרחי להראות, בוחרים באחת משתי אפשרויות: (א) מודיעים לסטודנטים בכל שבוע על איזה תכנים חזותיים אי אפשר לוותר, וסומכים עליכם שהם יביאו אותם. (ב) מביאים את התכנים החזותיים ההכרחיים בנפרד, והם יוקרנו במקרן הטקסטים.
4. הכיתה הופכת למקום דינמי יותר: א. הדימויים והטקסט לא מתחרים זה בזה, אלא משלימים זה את זה. הדימויים יכולים להמחיש, לבאר ולהדגים את מה שמדובר בו. ב. הדימויים יכולים גם להיות חזית יצירתית לתלמידים להביע עצמם בו – להצחיק את חבריהם לכיתה, להעיר לגבי הטקסט, להפתיע. ג. כך, התלמידים הופכים לשותפים חלקיים בהעברת הקורס.ד. השיטה מונעת מהתלמידים ליפול לנמנמת, שיכולה לבוא בקורסים מרובי טקסט.
5. קוצרים את פירות ההצלחה.
