חלק א’ למידה בקבוצות מומחים: למידה שיתופית סביב מסכים המחוברים למחשבים. הכוונת הלמידה מהמודל: פסקת הנחיה שכוללת קישורים מנחים לפעילות: הכרות עם מידע, עיבודו והכנתו להוראת עמיתים – הכנת שקופית של מפת מושגים על הנושא הנלמד (bubble.us).
שלב ב’ הוראת עמיתים ולמידה שיתופית בקבוצות המפתח: המסכים מרכזים את למידת העמיתים על ידי שקופית של מפת מושגים, ואת היישום של הלמידה השיתופית: הוראת הנושא של נציגי קבוצות המומחים בעזרת שקופית של מפת המושגים. למידה משותפת על ידי יצירת טבלה מסכמת בין המידע שהתקבל בקבוצות המומחים.
השימוש בכלים הדיגיטליים ובמתודות של למידה שיתופית חילחלו לעבודות הסטדנטים ולשיעוריהם בבתי הספר במהלך ההתנסות.
בעזרת שני מקרנים יוצרים כיתה עם שני מוקדים: במוקד אחד מוקרן הטקסט שקוראים, ובמוקד אחר מוקרנים דימויים רלוונטיים. הכיתה מתחלקת כך שבכל שבוע אחראי תלמיד אחר על איסוף הדימויים והקרנתם: בזמן שאנחנו מדברים על נושא זה או אחר, התלמיד אחראי להקרין דימויים רלוונטיים לדיון. זה עובד מצויין, הופך את הכיתה למקום מרובה התרחשות, ומאפשר לסטודנטים להיות פעילים יותר ואפילו ממש שותפים. זה עובד טוב בשיעורים הקשורים, איכשהו, לחזותי: קרי, באמנויות ובמדעים.
1. מזמינים עוד מקרן מהתמיכה הטכנית, ועוד לפטופ. זה לא תהליך מאוד מורכב: הם באים ועוזרים בזה. 2. מסדרים את המקרן השני, כך שהוא יקרין על קיר אחר בחדר. לכל כיתה יש את המבנה האדריכלי שלה, ויש לעבוד בהתאם. זה עבד לי הכי טוב בכיתה מאורכת (56), כך שהמקרנים הקרינו ממש בשני הקצוות: הקרנה על הקיר הצפוני והקרנה על הקיר הדרומי. ניסיתי גם הקרנות סמוכות יותר זו לזו.
3. כחלק ממטלות הקורס, מודיעים לסטודנטים כך: “התלמידים אחראים על הצד החזותי של הקורס. בכל שבוע יקראו כמה תלמידים את חומר הקריאה מבעוד מועד, ויכינו מצגת או אסופת דימויים (או סרטונים) לפי התופעות הנידונות. אם דנים במחושי החילזון – הביאו מחושי חילזון; אם דנים בקימור עץ ברוח – הביאו עץ שהתקמר ברוח. וכן הלאה. דמיינו את עצמכם כדיג’יי של דימויים, מה שפעם היה ניסיון לקרוא לו VJ.” וריאציה בקורס קולנוע: “פעמיים בסמסטר תתבקש כל סטודנטית לקרוא את הפרק שנקרא בכיתה מבעוד מועד, ולחפש בסרט שהוקצה לה דוגמאות לנושא הנידון. כך למשל, אם מדובר על עריכה צולבת, תחפש התלמידה מקרה של עריכה צולבת בסרט שהוגרל-לה. כך הסטודנטיות יהיו אחראיות על הצד החזותי של הקורס, ותלוונה את המרצה בהקרנות במהלך השיעורים. שימו לב שזה חשוב: ההקרנות אינן החסה של הקורס אלא הפחמימה (או החלבון), והצלחתו תלויה במידת ההשקעה שלכן במציאת קטעים חביבים להקרנה.” מודיעים לתלמידים שהם יכולים, ומצופים, להיות יצירתיים בעניין הזה. אם יש תכנים חזותיים שהכרחי להראות, בוחרים באחת משתי אפשרויות: (א) מודיעים לסטודנטים בכל שבוע על איזה תכנים חזותיים אי אפשר לוותר, וסומכים עליכם שהם יביאו אותם. (ב) מביאים את התכנים החזותיים ההכרחיים בנפרד, והם יוקרנו במקרן הטקסטים.
4. הכיתה הופכת למקום דינמי יותר: א. הדימויים והטקסט לא מתחרים זה בזה, אלא משלימים זה את זה. הדימויים יכולים להמחיש, לבאר ולהדגים את מה שמדובר בו. ב. הדימויים יכולים גם להיות חזית יצירתית לתלמידים להביע עצמם בו – להצחיק את חבריהם לכיתה, להעיר לגבי הטקסט, להפתיע. ג. כך, התלמידים הופכים לשותפים חלקיים בהעברת הקורס.ד. השיטה מונעת מהתלמידים ליפול לנמנמת, שיכולה לבוא בקורסים מרובי טקסט.
5. קוצרים את פירות ההצלחה.
הצגת הדגם: במסגרת הקורס “מבוא לטלוויזיה” אשר נלמד בצורה פרונטלית, הסטודנטים נדרשים לקרוא מאמרים תיאורטיים אשר מנתחים את ההיסטוריה וההתפתחות של סוגות בטלוויזיה. התמודדות עם מאמרים אקדמיים באנגלית מאתגרת עבורם והמשחק “פאזל קריאה וצפייה” נועד לעודד קריאה והתמודדות עם טקסטים תיאורטיים מורכבים באופן חוויתי.
לחצו על התמונה לצפייה בדגם בהרחבה:
רפלקציה: תרגיל “פאזל קריאה וצפייה” מאפשר חיבור בין למידה תיאורטית מופשטת יותר לדוגמאות מוחשיות. החיבור הזה אינו נתון מראש, וגם אינו מוחלט אלא דורש תהליך של חשיבה, ניסוח והנמקה. בנוסף לכך, הנגשת התרגיל כפעילות משחקית חווייתית מגבירה את המוטיבציה של הסטודנטים לקריאה של חומר תיאורטי באנגלית ואולי גם יכולה לגרום לירידה של חסמים והגברת הביטחון בהתמודדות עם טקסטים מורכבים אלה.
חלק א’: דיון בחשיבות המשחק בתרבות האנושית, שימושיו בתרבות ובמרחבי הלמידה. התנסות במשחק לימודי לדוגמא.
חלק ב’: הדרכה בנושא עיצוב משחקים ופרקטיקות של עיצוב הכרות ולמידה של כלי העיצוב הדיגיטליים.
חלק ג’: בנייה רעיונית של המשחק, והפקתו.
חלק ד’: שיעור שיא: בחינת התוצרים על ידי הפעלתם בכיתה
השימוש במתודת המישחוק חילחל באופן אותנטי לשיעורי הסטודנטים בהתנסות.
תוכנית הלימודים הבית-ספרית מושתתת על הפניית מבט כלפי חוץ ונוטעת בתלמידים ובמורים את ההבנה שהמשמעות נמצאת מחוצה להם, ואולם הפדגוגיה המתבוננת תופסת את העולם הפנימי, את הכמיהה ואת הדמיון כליבת החינוך. בעשור האחרון שילוב פדגוגיות התבוננות מתפתח בארה”ב, באירופה ואף בישראל: דיון בשאלות העמוקות של החיים, כתיבת יומן אישי, מדיטציה, מיינדפולנס, יוגה, טאי-צ’י ועוד (ארגז, 2018).
במה נבדלת הוראת ספרות במכללה לחינוך ובבית הספר, מהוראת ספרות באקדמיה? לטענתי, הוראת הספרות במכללה ובבית הספר אינה ״אקדמיה לעניים״ המנסה לשכפל את המודל האקדמי. היא מציעה זיקות חדשות בין תורת הספרות לבין תורת החינוך, ומפגש בין הספרות לבין עולם הילדות והנעורים. הכשרת מורים לספרות במכללה לחינוך באמצעות התבוננות רואה את משימתה של המורה לא רק כהנחלת ידע ומיומנויות, אלא גם כהמצאה, משחק וגילוי, יצירת מרחב של השתהות, התנסות, תהייה וחוויה.
התבוננות היא דרך ידיעה שמשלימה את הידיעה הרציונלית והחושית; מטרתה לפתח ערות, ריכוז ותובנה. זו מתאפשרת דרך שהות שקטה, מודעות לנשימה ולגוף, בהייה, הקשבה עמוקה, ועוד. פדגוגיה מתבוננת משלבת בתוך הלימוד האקדמי תיאוריות ופרקטיקות של התבוננות, מדיטציה והקשבה, מתוך מטרה להפוך את הלימודים הדיסציפלינאריים לאישיים ועמוקים יותר. בתפיסה זו, חוויית הלמידה אינה נערכת רק במישור האנליטי-קוגניטיבי, אלא מתבססת גם במישורים החושי-גופני והתודעתי-רוחני. האדם נתפס כמכלול, וקשב מיוחד מופנה לעולמותיהם הפנימיים של המשתתפים בתהליך הלימוד, כמו גם ליחסים ביניהם, כקהילת לומדים שאינה ארעית וסתמית אלא כזו שנוצרים בין שותפיה זיקות ושיח משמעותי.
יש קשר עמוק בין ספרות לבין התבוננות. המשורר והסופר הם מומחים בהתבוננות. וגם התלמיד נדרש לפתח קשב מיוחד שיאפשר לו התבוננות בשלושה ממדים: התבוננות בעולם ובטקסט הנלמד; התבוננות בעצמי, בתחושות הגוף והנפש המתעוררות בתהליך הלמידה; והתבוננות בזולת, נוכחותם, תנועותיהם ודבריהם של המשתתפים האחרים בתהליך הלימוד.
הוראה מתבוננת של ספרות מעוררת הזרה כלפי המובן מאליו ומחלצת את היצירה ממעמדו הממילאי, מפתחת את המימד הרפלקטיבי וקושרת בין קריאה לבין כתיבה, בין קליטה לבין יצירה, עושה שימוש בידע אישי וקבוצתי ולא רק בידע אקדמי, חושפת את שורשי תהליך היצירה; משלבת גוף ונשימה, קושרת בין שירה לבין דיבור, עושה שימוש במשאבים חושיים ותודעתיים ולא רק במשאבים קוגניטיביים; מפתחת לומד פעיל, קשוב, מתבונן ומעורב.
כאן יוצגו עקרונות ודוגמאות לתרגילים של התבוננות בכיתה, עבור מורות המעוניינות להתנסות בהוראה מתבוננת של ספרות.
מבוא: דגם הוראה זה מתבסס על שיטת הדיון הסוקרטית. בשיטה זו, הפילוסוף לא מביע עמדה משלו, אלא שואל שאלות שמובילות את בן השיח שלו להכרה חדשה. סוקרטס רואה את עצמו כמי שעוזר לחלץ את הידע הקיים אצל בן השיח. ידע כזה, טוען סוקרטס, אינו טעון למידה, אלא הוא קיים מגלגולים קודמים. תפקיד המורה הוא רק לעזור לתלמיד להיזכר בידע, כמו שמיילדת אינה בוראת את התינוק, אלא רק עוזרת להביא אותו לעולם.
הצגת הדגם: המטרה שלי כמרצה היא לסייע לסטודנט-ית במטלות כתיבה ומחקר. הכוונה לכתיבת עבודה משמעותית, שמגיעה מתוך תשוקה מחקרית שלו-ה ומניעה אותו-ה להתגבר על כל הקשיים הצפויים בדרך, תוך רצון ומוכנות להשקעה ולשכלול העבודה. לשם כך אני מאמצת את הנחת היסוד של סוקרטס שהידע נמצא אצל הסטודנט-ית. לא מדובר בידע עובדתי (למשל, כמה בתי ספר יש בפריפריה), אלא בידע של בעיות עקרוניות שיכולות לשמש בסיס למחקר. מתוך הנחת היסוד הזאת, אני יוצאת לדרך בגישה מאוד פתוחה.
לחצו על התמונה לצפייה בדגם בהרחבה
רפלקציה: הדגם מתאים לכל קורס שיש בו משימת כתיבה משמעותית. קורסי כתיבה אקדמית, קורסים סמינריוניים, סדנאות עבודות גמר ומפגשי הנחיה של תזה. מסגרות שונות מחייבות משך שונה של זמן. בעוד שבקורסי הכתיבה יספיקו כ-10 דקות למפגש, במסגרות מתקדמות יותר אפשר להסתפק במפגש קצר בתחילת הדרך ולהוסיף מפגשים ממושכים יותר (20-30 דקות) בהמשך. בדרך כלל המפגשים האלה מסתיימים בתחושה של התרוממות רוח לשני הצדדים: הסטודנטית לכדה בעזרתי את המחשבה החמקמקה ומבינה איך לתרגם אותה לעבודה אקדמית כתובה (לעיתים מדובר בתרגום של חוויה אישית מהזירה הפרטית לזירה המקצועית), ואני מרגישה שזכיתי ליטול חלק בתהליך למידה באופן מוחשי ביותר, בזכות ההבדל בין מצב הסטודנטית בתחילת המפגש לבין מצבה בסופו.
כלי דיגיטלי המאפשר ליצור מצגת עם כמה רכיבים כמו – וידאו, מסמכים, תמונות ועוד.
שילוב המדיות מאפשר לתלמידים להביע את עצמם בדרכים יצירתיות ומגוונות. ניתן להשתמש בכלי לפתיחה וסיכום נושא, תיעוד חוויות, תיעוד ידע שנצבר או נלמד ועוד. Prezi מאפשר להכין מצגת שיתופית מרשימה תוך שימוש בהתמקדות בחלקים שונים במצגת.
הכלי תומך בעבודה משותפת של כמה ממשתפים על קובץ אחד.
